**איך עושים את זה??

דוגמאות אמיתיות מחיי היומיום:

7:15

כולנו מתארגנות ליציאה.
פתאום אחת הבנות כועסת שאחותה שוב לקחה לה את החולצה.
"כמה פעמים ביקשתי ממך? די כבר!" והטונים בבית מתחילים לעלות..

ברגעים האלו אני מרגישה את הגוף שלי נדרך, אני יודעת שאין זמן לוויכוחים ולא מתחשק לי שכולנו נצא עצבניים מהבית.

אני קוראת לה לבוא לעזור לי לרגע -

"יפה שלי בואי רגע, אני צריכה שתעזרי לי לבחור מכנס שיתאים לחולצה. את אלופה בהתאמת צבעים".

ברגע שהיא מרגישה משמעותית זה מרחיב משהו אצלה.

היא לא נשארת במקום המצומצם שבו היא מרגישה ש"לא רואים אותה" - כמו כשאחותה לוקחת לה את החולצה בלי רשות, והיא צריכה להראות שהיא קיימת, שהיא פה, אז היא תכעס ותרים את הקול שישמעו. שהנוכחות שלה לא תאבד.

אחרי שהיא מייעצת לי ביא חוזרת לאחותה:
"קחי את החולצה ובפעם הבאה תבקשי." היא אומרת לה.

פתאום היא מרגישה בנתינה.
היא לא צריכה להגיב בעוצמתיות.

כי כשאנחנו מרגישים שרואים אותנו ואנחנו בעלי משמעות , אין צורך לצעוק את זה...

~~~~~~
וכשאנחנו כהורים מבינים שאפשר לפעול מתוך קרבה ושיש פתרונות לכל אתגר, אנחנו מכניסים רוגע הביתה ורצון להיות טובים זה לזה.

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------

"כל כך שמחתי שהם משחקים יפה ואז הוא אמר לי שהיא הסכימה שאצייר על הידיים שלה וגם על החולצה שלה. רתחתי מכעס ואמרתי לו שאני ממש כועסת ואני צריכה לחשוב מה לעשות עם זה ויצאתי לדבר איתך.."

האמת היא שמאד הבנתי אותה. זה יכול להוציא מהדעת.

ותוך כדי שאני שומעת את הפרטים אני חושבת לעצמי איזה יופי שהיא מצליחה להשהות את התגובה שלה בלי להתפרץ בדיוק כמו שלמדנו בתוכנית הליווי שלי שבה היא משתתפת.
כשהיא תחזור אליו היא כבר תהיה הרבה יותר אסופה ופחות תשתלח בו.

העצירה למחשבה לפני ההתפרצות מאפשרת לנו להסתכל על הסיטואציה מנקודת מבטו של הילד ולהבין את המקור להתנהגות - במקרה הזה בעיקר סקרנות וחוסר הבנה של ההשלכות.

דיברנו על הרצון שלו לצייר על מקומות לא שגרתיים וחשבנו שכדאי לאפשר לו לצייר על חולצה ישנה יחד איתם, ולכוון אותו להבין שאם זו חולצה שאמא ואבא נתנו לו אז אפשר לצייר עליה יחד. על חולצות אחרות לא.

וזו התוצאה של הזמן המשותף סביב הציור על חולצה..

הנה הזדמנות מצוינת לעזור לילד למצוא פתרונות אחרים להתנהגות לא מקובלת ולא להיגרר לצעקות, כעסים והשפלות, אלא בדיוק ההיפך!

דווקא בזמן אתגר להצליח ליצור קרבה וחיבור ואז מתעורר אצל הילדים שלנו רצון להקשיב ולשתף פעולה עם "מה שאמא ביקשה" כי "היא מבינה אותי ואני רוצה להיות טוב עבורה גם".

ככה נוכל לגדל ילד עם ביטחון עצמי, במקום ילד מפוחד, שמרגיש לא מוצלח וחסר ביטחון שצריך לגונן על עצמו.

ב - 20:00 קיבלתי הודעה שהיה להם יום מצוין!

ואני ידעתי כמה זה יכל להסתיים אחרת.

כשמשנים_את_נקודת_המבט_על_הדברים_הדברים_שמולנו_משתנים